Banner Image

את מוכרת לי מפעם: מדוע מסעדות שונות בעולם גורמות לתחושת דה ז’ה וו?

05.08.18, 08:24, גל קולוג‏

לפני עשרים שנים, בעת בה נסיעה לחו”ל עוד נחשבה עניין לא טריוויאלי או סופר נגיש, ביקרתי עם המשפחה בהולנד. חוויות רבות זכורות לי מהטיול הזה, אז, כשגוגל או אינסטגרם לא נחלצו לעזרתך כשבנית מסלול, וחציית גבולות המדינה עדיין נחשבה להרפתקה אל עבר הלא נודע. חוויה אחת מביקור ברחובות אמסטרדם זכורה לי במיוחד: חלונות הבתים פתוחים לרווחה, וילונותיהם מוסטים לצדדים, מאפשרים לעוברים והשבים הצצה חטופה אל חיי הדיירים באין מפריע.

אני זוכר את אמי, נכנעת לסקרנות שגברה עליה, מדלגת בין מבנה אחד למשנהו, משתדלת לשמור על ארשת פנים נונשלנטית, מציצה פנימה אל תוך הבתים כבדרך אגב, מתרשמת מהגודל, העיצוב והריהוט שבחללים החשופים לעיניה, ואני נסחף אחריה, מביט לראשונה על חיים אחרים, בית של משפחה שאינה ישראלית, בתמונות שעדיין חקוקות בראשי היטב: קמין הבריקים שבלב הסלון, האגרטלים והפרחים הטיפוסיים להולנדים, המבנה הצר שמכתיב את גודלם המעודן של רהיטי העץ העתיק, שונה בתכלית מביתנו רחב הידיים שבישראל.

האוכל היה כמובן נדבך בלתי נפרד מהטיול ומהרחבת האופקים שהוא טומן בחובו. אז, כילד בן עשר, אני זוכר כמה נרתעתי מניחוח דג ההרינג המעושן שרק לאבי היה העוז לאכול ממנו (ואף להתענג עליו!) אך זוכר כיצד אני ואחי התנחמנו בטעמו של הצ’יפס העבה והחמים, על כל רטביו שנראו לנו משונים כל כך מהמיונז והקטשופ שהכרנו אז, ובטעמו הקרמלי של השטרופ- וופל, בעל המראה השברירי.

צ'יפס קלאסי ברחובות אמסטרדם
 הפרזנטציה זהה, הצ'יפס תוצרת ישראל, תודו שזה מבלבל
היום גם לנו יש לנו כזה: מנת צ’יפס ב- PATAT, קינג ג’ורג’ תל אביב מול הצ’יפס של אמסטרדם (תמונות מתוך עמוד אינסטגרם @galkolog)

עשרים שנה מאוחר יותר, אני בן שלושים, משוטט ברחובות אמסטרדם ולא מוצא זכר לאקזוטיקה שפגשתי באותם רחובות בזמנו. אני, לעומת העיר הזאת, לא השתנתי עד כדי כך, והסקרנות עדיין טמונה בתוכי כתמול שלשום: אני עדיין מציץ אל מבעד לוויטרינות של הדירות ומגלה מעין שיבוטים, דירה אמסטרדמית טיפוסית שמזכירה את דירתי שבישראל, שתיהן דומות באורח פלא לדירה של חבר טוב שגר בברלין: בכולן ניצבת אותה הכורסא מדגם STRANDMON של ‘איקאה’, בכולן שולטים צבעי הוורוד המעושן או הירוק בקבוק בקירות או באלמנטים הפזורים בחלל, ובתקרות כל הדירות גופי תאורה בדמות ספוטים שחורים הנפרסים על מסילת מתכת שחורה לאורך התקרה. היתכן כי אני מדמיין?

האם הגלובליזציה הרגה סופית את גורם ההפתעה? נדמה שבפרק זמן של שנים ספורות חל תהליך בלתי נמנע של אסימילציה בין מדינות ותרבויות. תושבי כל העולם ניזונים מאותו מקור ושותים מאותה הבאר: אנחנו רוכשים בגדים באותם אתרים אונליין, מקבלים השראה מאותה הרשת החברתית ואפילו משנים את דפוסי החיזור על פי האפליקציה החמה בשוק. התוצאה? אם תרצו “לגלות עולם” ולטעום טעמה של אותנטיות יתכן ותאלצו לנסוע הרבה יותר רחוק.

 

שלט הניאון של קפה 'Moak' באמסטרדם
שלט הניאון של 'קפיטריה' בתל אביב
ואולי אני סתם חולם? שלט הניאון ב’קפיטריה’ התל אביבית ושלט הניאון של Moak האמסטרדמית (תמונות מתוך עמודי אינסטגרם @cafeteria.tlv ו- @auriginalite)

אמסטרדם היא רק אחת מיני בירות רבות שאפשר להדגים עליהן את תהליך ההידמות הכמעט בלתי נתפס הזה. העיר, הנשענת על ענף המריחואנה הינה עיר תיירותית במיוחד שמבחינה קולינרית לא נושאת בשורה. העיר חובבת הטרנדים ומחבקת הגימיקים תשמש אותי כדוגמא להמחשת השתלטות הגלובליזציה, אז סלחו לי חובבי אמסטרדם המושבעים על פיזור מסך העשן סביב מושא אהבתכם, כדי ליהנות מאוכל קצת אחר בגבולות העיר הזאת בהחלט כדאי להצטייד בפייסל, ורצוי שיהיה חזק במיוחד.

 

גם להולנדים יש לחמניה ירוקה
לחמניה ירוקה בדיינר האמריקאי 'Gordos' בחולון
המבורגר בלחמניה ירוקה? גם לנו יש! הלחמניה של ‘גורדוס’ החולונית מול Ribsfactory באמסטרדם (תמונות מתוך עמודי אינסטגרם @gordos_restaurant @ribsfactoryofficial)

כשבוע לפני הטיסה המיועדת ישבתי לתחקיר קצר. עוד לפני המונומנטים, המוזיאונים והשווקים דאגתי לסמן על המפה את היעדים הקולינריים, אלו שיגרמו לנו לכתת רגליים ולעבור מקצה אחד של העיר למשנהו רק כדי לומר בליבנו “כזה עוד לא טעמנו”. יש לי נכונות גבוהה למצוא את המסעדות או דוכני המזון השונים בנוף מבלי להתחשב במרחקים או המאמצים הכרוכים בהגעה אליהם, אני נועץ שלל סיכות במפת הגוגל שלי ונותן לבלוטות הטעם להכתיב את הטון של הטיול.

חיפוש קצר בשלל עמודי אינסטגרם שמרכזים את הטרנדים האחרונים בתחום המזון בעיר הוא רק צעד ראשון, לאחר שאני מצליח לאתר מוקד אחר מסקרן, אני בודק מעט מקורות בגוגל (באנגלית), ולאחר מכן מגדיל לעשות ומציץ בתמונות שעלו לאחרונה ב- check in במקום, תמונות של ‘אנשים רגילים’ הן מקור מהימן ונחוץ מאין כמותו בעולם של שיתופי פעולה מסחריים וקידומים במנועי חיפוש.

 

מסתבר שגם באמסטרדם חוגגים גאווה באופן דומה
משתלבת בוויטרינה של 'מגזינו', עוגת גאווה לכבוד מצעד הגאווה
יש סיבה לגאווה? עוגת הגאווה של מסעדת מגזינו התל אביבית מול עוגת הגאווה שלDe Drie Graefjes באמסטרדם (תמונות מתוך עמודי אינסטגרם @magazzino_tlv @dedriegraefjes)

הרשתות החברתיות מגלות לי שאמסטרדם מסרבת להיפרד מטרנד האבוקדו, שפרץ לחיינו ללא התראה מוקדמת בשנה שעברה. לא בטוח מה קדם למה: האנושות שנזכרה ביתרונותיו הבריאותיים של האבוקדו או שמא האייקון הירקרק שמעטר שלל מוצרי צריכה ואקססוריז שפתאום הציב את האבוקדו באור הזרקורים, אבל אם תשאלו את תיירי אמסטרדם, ההייפ עדיין בעיצומו: בתי קפה מגישים שלל מנות על טהרת הפרי הנימוח והשיא הינו בית המקדש של האבוקדו, הלא הוא The Avocado Show, בית קפה המציע שלל מנות על טהרת האבוקדו. יתכן ועד לפני כמה שנים הייתי מצטרף לתור, וממתין כשעה לשולחן פנוי במקום הזה, שעדיין ניזון מאדי הטירוף העולמי סביב האבוקדו, אך לשמחתי גם תל אביב הספיקה לנכס לעצמה את הטרנד: כבר כמעט שנה פועל בית הקפה Avocada במתכונת דומה, עד כמה דומה? הייתי חייב להכנס לחשבון אינסטגרם של השתיים רק כדי להשוות.

 

המבורגר אבוקדו בגרסא ההולנדית
הדמיון עולה על השוני: המבורגר ב'אבוקדה' התל אביבית
המבורגר אבוקדו ב- Avocada התל אביבית וב- The Avocado Show האמסטרדמית. איפה ראיתי את זה קודם? (תמונות מתוך עמודי אינסטגרם @avocada_tlv @theavocadoshow)

מכאן, החיפוש שלי קיבל טוויסט בעלילה, והתחלתי לנבור אחר קווי הדמיון שבין הבית לאמסטרדם: מקומות שהייתי בהם ומקומות שטרם ביקרתי בהם, הפרזנטציה הכמעט זהה, כלי ההגשה שנראים מאותו בית יוצר, המנות שעין בלתי מזויינת לא תוכל לעולם להצביע מה היה מקורן.

 

אותה אדרת בשינוי גברת: נאגטס תוצרת אמסטרדם
 נחים על אותו הנייר: נאגטס של 'ויטרינה'
הנאגטס של ויטרינה בתל אביב מול הנאגטס של The Chicken Bar באמסטרדם, מצא את ההבדלים (תמונות מתוך עמודי אינסטגרם @vitrinush @thechickenbar.nl)

האם אני טוען שיום בהיר אחד חשקה נפשם של המושכים בחוטים בויטרינה התל אביבית לחפש השראה דווקא באמסטרדם ולשכפל אותה למדינת היהודים? ממש לא. האם חסרים לנו בארץ מיטב המוחות לרעיונות אין ספור וחדשנות בלתי פוסקת? התשובה, כמובן, שלילית אף היא. בדיוק כפי שאני לא מניח שהייתה כאן העתקה בוטה בין שתי מסעדות הרחוקות זו מזו אלפי קילומטרים, כך אני יודע שאת הדירה שלי לא עיצבתי בהשראת הדירה בעלת הדמיון הרב אותה ראיתי באמסטרדם. הסברה המושכלת היא שגם אני וגם אותו בעל דירה הולנדי שאבנו השראה מאותן תמונות בעלת אינטראקציה גבוהה באותה הרשת החברתית, רכשנו רהיטים באותה הרשת ו’הלכנו’ על הצבעים החמים ביותר נכון לסתיו 2018 בהתאם לאותם קטלוגים. התוצאה? ריפליקה מדוייקת של הסלון שלי בלב ליבה של אמסטרדם. ברכה או קללה? את זה כבר תגידו אתם.

 

הסמודי בולס של "ריינבולס" ההולנדית
הסמודי בולס הצבעוניים של 'קפה חמניה'
ה’סמודי בול’ של קפה חמניה בתל אביב מול Rainbowls ההולנדית, העיקר הבריאות (תמונות מתוך עמודי אינסטגרם @hamaniyacafe @rainbowls.amsterdam)

אמסטרדם נפלה קורבן לכתבה הזאת, כאמור, כיוון שהייתה העיר האחרונה בה ביקרתי, ותל אביב, ובכן, תל אביב, היא פשוט העיר הכי אינדיקטיבית בישראל לשינויים התכופים שאפשר לראות מסביב לעולם. התופעה היא כמובן רחבה בהרבה, ואני מאמין שכל שתי ערים רנדומליות שהיו נבחרות לצורך כך היו מציגות התנהגות דומה. לא מן הנמנע לציין שמנות רבות שמשתתפות כאן בכתבה אפשר למצוא (וגם מצאתי ואף אכלתי) בשלל ערים בעולם, ביניהן לונדון, מנילה או ניו יורק.

 

שניצל אינטרנשיונל: שניצל תוצרת אמסטרדם
השניצל של 'קפה נואר' התל אביבי
את השניצל בכלל הבאנו מוינה: השניצל של’ קפה נואר’ התל אביבית מול Wurst and Schnitzrllhaus באמסטרדם (תמונות מתוך עמודי אינסטגרם @cafenoirtlv @zackroppel)

בסדר. יהיה מי שיגיד לעצמו ש’לא חוכמה’ להשוות בין שתי ערים שיודעות לאמץ לחיקן טרנדים בקצב כזה מסחרר, ואם היינו מנסים להשוות בין עיירה קטנה ושולית בהולנד לבין עיר בפריפריה הישראלית כבר היינו מתקשים במשימה. האמנם?

 

הפנקייקים של אמסטרדם, קפה 'Moak'
הפנקייקים של קפה Xoho התל אביבי, ניחוח של חו"ל
על המייפל ועל העוקץ: פנקייקים בקפה XOHO התל אביבי מול Moak האמסטרדמית (תמונות מתוך עמודי אינסטגרם @lesparisdelaura @moakpancakes)

העולם כפי שאנו מכירים אותו כיום הינו כפר גלובלי אחד. את המונח הזה טבע חוקר התקשורת מרשל מקלוהן כבר בשנת 1959, בזמנים בהם עוד לא יכולנו להתרשם מהטרנד הבא באירופה או מהצעקה האחרונה באסיה בלחיצת כפתור אחת. עומק החוויה, אשר מושתת בין היתר על תחושת הזרות והשוני מהעולם המוכר לך, הולך וקטן, משתטח לכדי קו אחיד לפיו מתיישרים כולם כולל כולם, והצורך “לגלות עולם” עומד ביחס ישר לשאלה עד כמה רחוק את/ה מוכן ללכת.

 

 

Bitnami